פסק-דין בתיק ת"א 48817-10-10

כללי

התובע, בעליו של בית מגורים ברחוב הרב בן דיוון 1 באשדוד (להלן: "המושכר") הגיש  תביעה כנגד הנתבעים לפיצוי בגין נזקים אשר נטען כי נגרמו למושכר אותו השכיר להם במהלך השנים 1997-2004.

1.         תחילתה של תביעה זו בהגשת שטר ערבות על סך של 10,000 ש"ח עליו חתמה הנתבעת 2 ז"ל כעושת השטר והנתבעת 1 חתמה כערבה, לביצוע במסלול המקוצר בלשכת ההוצאה לפועל.

הנתבעת 1 הגישה התנגדות לביצוע השטר וציינה כי אמה, הנתבעת 2 כפי שהופיה בבקשת הביצוע, נפטרה בנסיבות טרגיות ביום 21/2/2010. לאחר דיון בבקשת ההתנגדות, התקבלה התנגדות  ביום 10/3/2011 והתיק הועבר להליך של סדר דין מהיר.

            ביום 10/11/2011 תוקן כתב התביעה לסך של 18,000 ש"ח.

ביום 18/6/2012 תוקן כתב התביעה פעם נוספת וסכום התביעה הועמד על סך של 30,000 ש"ח.

2.         טענות התובע

לטענת התובע בנה יחד עם אביו שני בתי מגורים סמוכים, אשר נבנו על פי אותו מפרט ועל ידי אותו קבלן.

לטענתו, הנתבעת מספר 1 (אומנם בכתב התביעה המתוקן נרשמה כנתבעת מספר 5 אולם בהיעדר מספור שכזה בכותרת כתב התביעה המתוקן, לא מצאתי מקום להורות כן והגברת מלי בונאבידה מלי תירשם כנתבעת מספר 1- להלן: "הנתבעת") ואמה המנוחה שכרו את ביתו וביקשו שהחוזה יירשם על שם הנתבעת מספר 2 כאשר הנתבעת התחייבה לשאת בהתחייבויות על פי הסכם השכירות.

בדיעבד, כנטען, התברר לתובע שהנתבעות ניהלו במושכר גן ילדים וזאת על אף העובדה שבהסכם השכירות נרשם כי השכירות הינה למטרת מגורים בלבד.

בשנת 2004 הוגש כנגד הנתבעת כתב אישום ולאחר ההליך הפלילי עזבו הנתבעות את המושכר בחודש יולי 2004 אך השאירו את ציוד במושכר מתוך כוונה להעבירו עם מציאת גן אחר.

לאחר שהופנו מתווכים לדירה על מנת להשכירה ונוכח העובדה שהתובע ומיופה כוחו לא הגיעו למקום בתום השכירות, הסתבר להם שהמושכר נהרס בצורה קשה, ריצוף נשבר, מדרגות נהרסו, קירות נהרסו, דלתות חלונות וארונות מטבח נהרסו בצורה קשה וחמורה, ואף הגינה הוסבה מגן ירק למשטח חול.

במצב דברים זה פנה התובע לגרסתו לנתבעת על מנת שתחזיר המושכר למצבו הקודם בהתאם להסכם השכירות ולאחר פגישה בין הצדדים בקשה הנתבעת מהתובע שיבצע התיקונים בעצמו מאחר ואין לה נסיון בשיפוצים והיא תישא בעלויות ככל שיידרש. לאחר שבוצעו השיפוצים נפגשו הצדדים ובאותו מעמד טענו הנתבעת ובעלה שמדובר בסכום שיפוצים גבוה ובפגישה נוספת בינם לבין התובע ומיופה כוחו התכחשו להתחייבותם והודיעו שאינם מוכנים לשלם דבר.

התובע ומיופה כוחו חפשו את שטר החוב ומשלא מצאו אותו לא יכלו להגיש תביעה כנגד הנתבעות ורק במהלך שנת 2010  על רקע מציאת שטר החוב שלחו לנתבעת מכתב התראה ולאחר מכן הגיש התביעה.

לטענתו, בהתאם להערכת השמאי מטעמו מדובר בנזקים המגיעים לסך של כ- 27,700 ש"ח ונוכח הפרת הסכם השכירות מגיעים נזקיו לסך של 30,000 ש"ח בצירוף שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט.

3.         טענות הנתבעים

            מנגד טענו הנתבעים שמדובר בתביעה שדינה דחיה.

            לטענתם, חוזה השכירות נחתם מול המנוחה והיא זו שנהלה את הפעוטון בפועל.

לגרסתם, התובע הוא שרצה והעדיף שהחוזה יהיה חוזה שכירות רגיל ולא יצוין בו כי מדובר בחוזה שכירות עסקי מאחר והתובע חשש מחיוב במס לשם ניהול עסק ואף אם לא ידע על כך במועד עריכת ההסכם, ידע על כך מיד לאחר מכן ולא עשה דבר.